יום שלישי 26.08.2014 - דבלין, גשם ואלכוהול #2

התחלנו את הבוקר בהשלמות מיום קודם. הלכנו לקתדרלת כרייסט צ'רץ' (Christ Church Cathedral). לאורך רוב הדרך לא ירד גשם חזק אלא רק טפטופים, והצלחנו להגיע לשם לא רטובים.

קתדרלת קרייסט צ'רץ' היא מרכזה של הכנסייה הקתולית באירלנד. היא נבנתה במאה ה-11, והיא הקתדרלה השנייה בגודלה לקתדרלת סנט פטריק, אבל עתיקה ממנה. הקתדרלה יפה, אבל דומה להרבה קתדרלות אחרות שהיינו בהן בעבר. לפעמים אני מרגישה שהנוצרים משקיעים בכנסיות שלהם יותר מדי, וכשכבר מגיעים לכנסיה שאמורה להיות באמת חשובה, היא לא מיוחדת ביחס לאחרות. אבל אולי צריך להיות נוצרי כדי להבין. בכל מקרה, יש שם בחצר חתול ג'ינג'י פרוותי עם קולר, ולכן הביקור בהחלט מומלץ.

משם המשכנו לקתדרלת סנט פטריק (St. Patrick Cathedral), שהיא הקתדרלה הגדולה ביותר בדבלין. סנט פטריק הוא הקדוש הפטרון של אירלנד ומבשרה של הנצרות בה. אתם בוודאי מכירים אותו מיום סנט פטריק ב-17 במרץ, שנקבע לפי יום מותו בשנת 491. על סטיקר שראינו באירלנד היה כתוב "Everyone is Irish on St. Patrick's day". איכשהו היום הזה נחגג גם בארץ בכל מיני פאבים. סתם תירוץ לשמוח ולשתות הרבה. על פי האגדה, פטריק לימד את האירים על השילוש הקדוש והדגים זאת באמצעות עלה התלתן המשולש, שהפך מאז לסמלה של אירלנד. הקתדרלה עצמה עברה כל מיני מהפכות במהלך השנים, ועברה בין ידיים קתוליות לפרוטסטנטיות, הושחתה וקרסה עד שלבסוף שוקמה ע"י משפחת גינס שידה בכל אתר בדבלין (קצת כמו משפחת מדיצ'י בפירנצה, למי שקרא את בלוג איטליה שלנו).

ובהשראה זו, הלכנו למבשלת גינס (Guinness Storehouse). בניגוד למזקקת ג'יימיסון, הסיור במבשלה הוא עצמאי. עם זאת, הסיור מאוד מובנה. יש שבע קומות במבנה, וכל אחת מהן מוקדשת לנושא אחר, לפי סדר מסוים. בהתחלה מלמדים על המרכיבים של הבירה, אחר כך על שלבי ההכנה, אחר כך יש חוויית טעימה (מקבלים דוגמית, מריחים אותה, והם גם מסבירים איך לשתות אותה), בהמשך יש קומה שמוקדשת לשיווק ופרסום. הקומה לפני האחרונה היא של מסעדות ופאבים שבה ניתן לנצל פיינט (יחידת מידה לבירות, שקולה לכ-400 מ"ל) חינם של גינס שכלול בכרטיס. בקומה העליונה יש עוד פאב עם תצפית על דבלין. אנחנו ניצלנו רק את הפיינט של אור, ואת שלי נתנו למבקר אקראי שזכה בעוד פיינט. הספיקה לי הדגימה כדי להבין שהסגנון הזה של בירה כבדה (עדיין) לא אהוב עליי. מה שכן, ארוחת הצהריים שלנו באותו היום הייתה פרוסה של עוגת שוקולד וגינס עם קצפת. כמי שאכלו הרבה עוגות במסעדות ובתי קפה בארץ בשנים האחרונות (פעם בשבוע כמובן), נתקלנו בעוגה כזו גם בארץ, אבל לא יצא לנו לנסות. לא היה מקום מתאים יותר לנסות את העוגה הזו מאשר במבשלת גינס, והיא הייתה לא רעה בכלל.
הביקור במבשלה התארך הרבה מעבר לצפוי, וכבר לא נשאר לנו כל כך הרבה זמן ליעד הבא, שהיה כלא קילמיינהם (Kilmainham Gaol). הוא היה מעט מרוחק, אבל מראש תכננו ללכת אותו ברגל. כשתכננתי לנו את המסלול, התלהבתי שבדבלין כל האתרים במרחק הליכה, רק לא לקחתי בחשבון את הגשם האירי המציק (שהוא לפעמים לא חזק, אבל הרוח מעיפה אותו מכל הכיוונים כך שהמטריה גם מתקפלת ונהרסת וגם לא מגנה מפני כל הגשם שחודר מהצדדים). בכל מקרה, הייתה קצת שמש ואפילו קיפלנו את השרוולים מההליכה הנמרצת. הגענו לכלא וגילינו שהסיור שם הוא מודרך בלבד, וששני הסיורים הבאים הם כבר Sold out (מי אמר דה-ז'ה-וו?). העומס באתרים התיירותים הוא כנראה אחת הבעיות בטיול באוגוסט. לא היה לנו זמן להמתין לסיור הבא, כי היו לנו תכניות שלא יכולנו לשנות להמשך הערב, אז התאכזבנו וקראנו על הכלא כשאנחנו מסתכלים עליו מבחוץ.

משם חזרנו למלון להתארגן. הייתה לנו בתכנון ארוחת ערב והופעה של ריבר דאנס. הזמנו מקום לארוחת ערב לשעה מאוד מוקדמת, 17:30, משתי סיבות: גם כי ההופעה הסתיימה מאוחר, וגם כי הרבה מסעדות מציעות תפריט של לפני-תיאטרון במחיר מוזל. אכלנו במסעדה Darwins, שכשמה, היא מעוצבת כולה סביב האבולוציה, שזה קצת מוזר כי זו מסעדה די יוקרתית. האוכל היה טעים. למנה ראשונה שנינו הזמנו מרק עגבניות עם טרגון, שהוגש עם לחם משני סוגים שהם אופים במקום, וחמאה. אחד מהלחמים היה מתובל ומלא בדגנים, ממש לחם מיוחד וטעים. בימים שלאחר מכן יצא לי לאכול בעוד מקומות מרק עם לחם וחמאה,  וגם בהם הגישו את אותו הלחם. כשחזרנו, אפיתי לחם דומה בבית. למנה עיקרית אור אכל את הפסטה הצמחונית (עם רוטב עגבניות לבנות שוב) ואני הזמנתי פילה דג, שלא היה מיוחד, אבל הוגש בצורה יפה (רק חבל שעם מלפפון ופירה שלא נגעתי בהם).
השירות היה טוב, אבל איטי באופן לא נורמלי. בכוונה הזמנתי מקום לשעתיים לפני ההופעה, למרות שהמסעדה הייתה קרובה מאוד לתיאטרון, כי רציתי שלא נאכל בלחץ. איכשהו, בסוף עיכבו לנו את ההזמנות כל כך הרבה זמן, שגם לא הספקנו להזמין קינוח וגם בקושי יצאנו מהמסעדה חמש דקות לפני תחילת ההופעה. בנוסף, היינו צריכים לקבל הסבר מהמלצר איך להגיע לתיאטרון, כי שכחתי את הטלפון במלון ולא היו לנו הוראות הגעה. קצת הסתבכנו בדרך (כן, זה מוטיב חוזר) והגענו להופעה ממש שנייה לפני שהיא התחילה.
 

מה יש לכתוב על ההופעה? זה לא היה דומה לשום הופעה שראינו. לא ברור לי איך הם מזיזים ככה את הרגליים והם באמת מאוד מוכשרים. נהנינו מאוד מההופעה, אבל שמתי לב שאני לא מאוד מרוכזת ושהמחשבות שלי נודדות. כנראה שזה בגלל שבהופעת מחול יש פחות תוכן מאשר בהצגה, ובניגוד להופעה של מוזיקה שאפשר לשיר עם הלהקה, בהופעת מחול אי אפשר לרקוד עם הרקדנים, אז קצת קשה להתרכז. אבל אולי זו רק אני.

אחרי ההופעה רצינו להעניק לעצמנו את הקינוח שלא הזמנו בארוחת הערב (אור התעקש שעוגת השוקולד-גינס לא הייתה על תקן קינוח כי היא הייתה על תקן ארוחת צהריים, ואני קיבלתי את ההתעקשות למרות שציינתי שאנחנו מתנהגים כמו שמנים). נכנסנו למקום בשם Gallagher's Boxty House, שבתפריט הקינוחים שלו, שהוא משום מה 100% ללא גלוטן (לידיעת הקוראת מרינה, אם את מגיעה לדבלין בהזדמנות), יש עוגת גבינה-בייליס. זה נשמע מבטיח, ואני כבר אכלתי כזו ברומניה. אבל זו שאכלנו בבוקסטי הייתה קצת מאכזבת. הבצק הפריך היה פריך כמו שצריך, אבל שכבת הגבינה לא הייתה בטעם עוגת גבינה ולא בטעם בייליס, והעוגה הוגשה עם פירות יער, נענע ורוטב שוקולד, שילוב קצת מוזר. בכל מקרה - עדיין היינו ילדים טובים וסיימנו את כל הצלחת. בכל זאת עוגת גבינה, כמה רע זה כבר יכול להיות.