יום ראשון 24.08.2014 - איך זה להיות בתוך דסקטופ

קמנו בבוקר לאחר ארבע וחצי שעות שינה. הלכנו לישון אחרי שלוש בגלל הפסטיבל וקמנו מוקדם כי היו לנו כרטיסי רכבת מוזמנים לקראת הטיול שלנו. לפי התכנון, היינו אמורים לחזור אחרי ארוחת הצהריים למלון, כך שיהיה לנו הרבה זמן לנוח.

נסענו לצפות באחד מהאתרים שהיו מועמדים לשבעת פלאי תבל - הסטונהנג' (Stonehenge). יש כאלה שמחשיבים אותו בתור הפלא השמיני. אם אתם לא מבינים על מה אני מדברת, נסו להיזכר ב-Wallpaper המפורסם של Windows.

התמונה הזו היא לא מ-Windows. כדי שתאמינו לי שבאמת היינו שם, אני מצרפת גם תמונה שלי משם.

אחרי הליכה של רבע שעה, נסיעה ברכבת של קצת יותר משעה כולל החלפת רכבת בדרך, נסיעה באוטובוס של ה- Stonehenge Tour ונסיעה בשאטל של האתר של הסטונהנג', הגענו סוף סוף לאבנים המפורסמות. השעה הייתה בערך 12:30.

הקפנו את האבנים ושמענו ב-Audio Guide הרבה מלל שמסתכם ב"מישהו הניח כאן אבנים מאוד מסודרות לפני אלפי שנים, אין לנו מושג למה". אור צילם עשרות תמונות וחזרנו למרכז המבקרים. האתר מאוד יפה, זה בעיקר היה מגניב לראות את מעגל האבנים במציאות, אבל המוזיאון היה כבר עוד מאותו הדבר.

האוטובוס לסטונהנג' הוא אוטובוס תיירים, ואין אפשרות להגיע לשם באוטובוס רגיל. יש כמה סוגים של כרטיסים, ואנחנו קנינו את היקר מביניהם, שכולל גם את הכניסה לסטונהנג', ביקור בטירה שנקראת Old Sarum ובקתדרלה של העיר סליסבורי (Salisbury) שממנה יצאנו לטיול. הכרטיס הוא ליום שלם וניתן לעלות ולרדת מהאוטובוס בכמה תחנות במהלך היום. אחרי הביקור בסטונהנג' עלינו בחזרה על האוטובוס. הייתה כבר שעת צהריים ורצינו לרדת באחת התחנות במרכז העיר ולקנות משהו לאכול. התחנה הבאה הייתה Old Sarum, שהתכוונו לבקר בו, אז החלטנו לרדת שם וקיווינו מאוד שנמצא שם גם משהו לאכול. אני נהיית עצבנית כשאני רעבה (אני חושבת שהרבה אנשים ככה, אור משום מה לא), אז זה בטח לא עזר כשלא מצאנו מה לאכול שם, וגם גילינו שזה אתר שמיועד בעיקר לילדים. היו שם הצגות של קרבות אבירים, חורבות של טירה והרבה ילדים שצווחים בכל מיני שפות (זה מעצבן, אבל קצת פחות מאשר ילדים שצווחים בעברית). לפחות ראינו נוף יפה.

רצינו לתפוס את האוטובוס בחזרה, אבל לא ידענו כמה זמן ייקח עד שהוא יגיע, וכבר היינו מאוד רעבים. למרות שלא התכוונו ללכת למסעדה, החלטנו להיכנס למסעדה באיזור. מסתבר שזה היה רעיון טוב. זו הייתה מסעדה זולה, עם בר סלטים חופשי בהזמנת מנה עיקרית. היה שם דיל של ארוחה שב-9.99 פאונד ניתן "לקנות" בה כ-5000 קלוריות. אני אומרת את זה על סמך חישוב משוערך. לפי הקלוריות המפורטות בתפריט, יש הרבה מנות עיקריות המכילות למעלה מאלף קלוריות. בר הסלטים מכיל בנוסף לירקות גם רטבים מאוד שמנים, פסטות, תפוחי אדמה מוקרמים, לחמניות וקרוטונים. הדיל כולל שתייה קלה ללא הגבלה למילוי עצמי, ולקינוח סנדיי ענק. אנחנו "הסתפקנו" במנה עיקרית עם סלט ואפילו ויתרנו על תוספת פחמימתית שמגיעה עם המנה. יצאה לנו ארוחה מזינה, קלה, טעימה ודי זולה.

כשיצאנו מהארוחה רצנו לאוטובוס. בשעה הזו האוטובוס הוא בתדירות של שעה, וגם ככה כבר היה מאוחר. ירדנו בתחנה הקרובה בדרך לקתדרלה. כבר היה מאוד מאוחר ואני הייתי מוכנה לוותר על הקתדרלה, אבל  אור אמר שחבל כי הכרטיס כולל גם כניסה לקתדרלה, אז נכנסנו אליה. היא הייתה מרשימה ומודרנית באופן מפתיע, לצד כל המראות הנוצריים הרגילים של קתדרלה, עם דלתות אוטומטיות ומזרקה חדשה.

מהקתדרלה חזרנו ברגל לתחנת הרכבת, דרך קצת ארוכה, אבל מאוד יפה. גם סליסבורי היא "עיירה ציורית", עם פארקים ירוקים, נהר, ילדים עם חכות דייגים, ברבורים וברווזים, פרחים ובתים צבעוניים. מסתבר שאנגליה היא ממש לא לונדון.
אם אתם שואלים את עצמכם איך יכול להיות שיש כאן הרבה יותר תמונות של איזה חור באנגליה מאשר תמונות של סטונהנג', זה לא כי אור לא צילם עשרות תמונות של סטונהנג', זה רק כי כולן נראות אותו הדבר.

לא הספקנו לנוח.

בערב חזרנו לרדינג והלכנו לאכול ארוחת ערב ב- Bill's Restaurant. אור לקח ריזוטו עם מרווה, פול, לימון ופטה. אני לקחתי מרק אפונה שהגיע עם לחם, וסלט טבולה עם גבינת חלומי, שאותו חלקנו בסוף. שנינו שתינו יין. המרק היה טעים, הסלט היה נחמד אבל קצת דל מדי בטעמים. לקינוח לקחנו פאי פקאן שאותו לא צילמנו (יש לנו נטייה להתחזר ולא להספיק לצלם את הקינוח). שכנענו את עצמנו שהוא קצת קטן מדי והזמנו גם עוגת שוקולד חמה, שהייתה קצת מיותרת בסופו של דבר (אבל בכל זאת טעימה). המסעדה קצת יקרה, אבל השירות היה טוב ורוב האוכל היה טעים.