יום שני 18.08.2014 - אתרי חובה בלונדון וקצת "מקלחות" (Showers)

התחלנו את הבוקר במאבק בכספת בחדר המלון, שנדמה שסתם שילמנו עליה כסף והיא יותר לא עובדת מאשר עובדת.

קנינו את ארוחת הבוקר בסופר ליד תחנת קינגס קרוס, ואכלתי שוב סנדוויץ' משולש כמו שאהבתי בלונדון לפני 13 שנים כשהייתי כאן עם ההורים. לא שסנדוויץ' משולש זה דבר נדיר היום בארץ, אבל זה היה נחמד.

התחנה הראשונה שלנו הייתה ארמון ווסטמינסטר (Palace of Westminster) והביג בן (Big Ben). הביג בן היה גדול יותר משזכרתי, וגם מאוחר יותר בערב, כשהיינו במסעדה, היו חדשות בטלוויזיה ואמרו שם שמנקים עכשיו את הביג בן והם מתכוונים לנקות ספרה אחת בכל יום (?!). 

משם נכנסנו לכנסיית ווסטמינסטר (Westminster Abbey), שלמרות כרטיס הלונדון פאס שלנו שהקנה לנו "תור מהיר", חיכינו כמעט שעה בתור, אולי יותר מאשר בתור ה"איטי" של האנשים שלא טרחו מראש לקנות כרטיס שמקנה להם תור מהיר. בתוך הכנסייה היה לפעמים מעניין יותר ולפעמים פחות. היה לנו מדריך אודיו כך שקיבלנו יותר מידע מהרגיל, אבל כמו שאור אמר כשיצאנו - "הדבר היחיד שאני הולך לזכור מזה הוא שקברו כאן את אוליבר קרומוול ואחרי כמה שנים התחרטו, חפרו את הקבר, הוציאו אותו משם וערפו לו את הראש".

אחרי הכנסייה עצרנו לראות את דאונינג 10 (‎10 Downing Street) מקום משכנו של ראש ממשלת אנגליה, ומשם הלכנו לכיוון כיכר טרפלגר (Trafalgar Square). הקור המקפיא של הבוקר עם הרוח הלא נעימה התחלף למזג אוויר שמשי לפרקים. ניצלנו את ההזדמנות ואכלנו בכיכר את ארוחת הצהריים שקנינו בסופר. לאחר מכן נכנסנו לגלרייה הלאומית (National Gallery) שם דילגנו בנונשלנטיות על השנים 1200-1600 וראינו רק ציורים יותר עכשויים ועם קצת פחות ישו צלוב.


מימין לשמאל, למעלה למטה: שלט רחוב ליד דאונינג 10 (אין כניסה לבניין עצמו), שלט של כיכר טרפלגר, הכיכר עצמה, מזרקה בכיכר, פסל של תרנגול כחול בכיכר, יונה תושבת הכיכר שציפתה לפירורי לחם מארוחת הצהריים שלנו ושלט שמורה על איסור להאכיל יונים בכיכר, תמונות מפורסמות בגלרייה הלאומית.

לאחר מכן הלכנו ברגל לקובנט גארדן (Covent Garden). הסתובבנו בשוק המקורה והסתתרנו בין היתר מהגשם. בדרך חזרה רצינו לראות מבחוץ את בניין האופרה המלכותי ולהמשיך לכיוון כיכר לסטר (Leicester Square), אבל הגשם שהתחזק קצת שיבש לנו את התוכניות, וכך יצא שבסוף אחרי הליכה קצרה, נסענו באנדר-גראונד תחנה אחת לכיכר לסטר. בכיכר יש הרבה מאוד בתי קולנוע, מה שלא זכרתי, אבל הסביר לנו עכשיו את המשפט "I'll take you to the movies there, we can walk through Leicester Square".

   [I'll take you to the movies there, we can walk through Leicester Square [2

נכנסנו לחנות לקנות שכמיות לקראת ההופעה, ועיניי נחו על סווטשירט עם הלוגו של ארקטיק מאנקיז. הוא היה יפה ובמידה בדיוק בשבילי אבל התקמצנתי כי הוא היה יקר מדי, וידעתי שמעכשיו אציץ לכל חנות כזאת שאראה, וכנראה שבסוף או שאהיה מאוכזבת ובלי החולצה הזו או שאקנה אותה יותר יקרה, כי זה הסטנדרטים של המחירים.

בערב אכלנו ב-Canal 125. אני אכלתי דג מושחר בקייג'ון עם קייל מסולסל וקרם פרש, ובצד סלט קטן, ושתיתי כוס שרדונה. אור אכל המבורגר וצ'יפס עם מגוון רטבים (ברביקיו, מיונז, קטשופ, חומץ וחרדל) ושתה סיידר תפוחים אלכוהולי. בזמן שישבנו שם מישהו צעק מאחד השולחנות לברמן "What is the name of this track?" וכשהברמן לא ידע, אור אמר לו שקוראים לשיר Smile של לילי אלן. הוא לא הכיר אותה, למרות שהיא בריטית, וזה היה קצת מוזר. אח"כ האיש ששאל איך קוראים לשיר הגיע לשולחן שלנו ואמר לאור שהם מחפשים צוות לבר. מי אמר רילוקיישן ללונדון?

בסוף הארוחה רצינו להזמין קינוח, אבל "השף כבר הלך הביתה", למרות שהיה רק תשע ורבע בערך. התאכזבנו כי ראינו בתפריט קינוחים אנגליים כמו איטון מס וסטיקי טופי פודינג. החלטנו שאם נראה בדרך מקום שיש בו קינוח כזה, ניכנס אליו. המקום הראשון שראינו הגיש סטיקי טופי פודינג. קראו לו The Driver. זו פעם ראשונה שאכלנו את הקינוח הזה והוא היה ממש טעים. במרכזו הייתה עוגה חמה ספוגת רוטב קרמל נוזלי, שישבה על רוטב טופי סמיך, עם גלידת וניל איכותית ועם קישוט של סירופ פירות יער ונענע. נהננו מכל ביס וסימנו וי על קינוח אנגלי אותנטי.  

[2] - Red Hot Chili Peppers - Emit Remmus