טסנו בבריטיש אירווייז והיה מושלם. קודם כל, המבטא הבריטי, דבר שני,
הנימוסים הבריטיים של הצוות שגורמים גם לישראלים על המטוס לדבר קצת יותר
בשקט ובנימוס, כי לא נעים. היה יחסית מרווח, האוכל היה סביר (וגם כאן
קיבלנו את האוכל בין הראשונים כי הזמנו מראש מנה צמחונית) ואור הציע שאולי
לקראת הנסיעה הבאה נתעשר, בכל זאת זה קצת מנקר עיניים לראות מה הולך במחלקת
עסקים. מה שהיה הכי טוב בטיסה הוא הבידור. היו מסכים אישיים עם המון
סרטים, חלקם מציגים כרגע בקולנוע, אלבומי מוזיקה שלמים, תוכניות טלוויזיה,
משחקים ועוד. בחמש שעות טיסה הספקנו לצפות בסרט ("שף"), לשמוע את האלבום
האחרון של ארקטיז מאנקיז כדי לוודא שאנחנו יודעים את כל המילים להופעה,
לשמוע את אחד האלבומים של Peace (להקה שגילינו לקראת פסטיבל רדינג), ולשחק
במגוון משחקים. לקראת סוף הטיסה נזכרתי באנגליה להתנהג כאנגליה והתחלתי
לצפות גם במונטי פייתון.
נחתנו באחת לפי שעון ישראל שהייתה למעשה אחת עשרה לפי שעון אנגליה, כך
שהרווחנו שעתיים. איכשהו, מכאן הזמן התחיל להתבזבז על דברים, למרות שהכל
היה מתוכנן מראש. למשל, הסים המקומי שקנינו לא עבד, ולאחר נסיונות רבים,
לבסוף שיחה למוקד התמיכה של חברת הסלולר (שנדמה כי עשו לו אאוט-סורסינג
למומביי) הבהירה לנו שאכן הייתה תקלה וסידרה לנו אותה. במלון, הכספת בחדר
לא עבדה וקראנו לעובדת שהגיעה לנסות לתקן אותה ולא הצליחה, ובסוף אמרה
שיגיע מישהו למחרת. התעכבנו די הרבה עד שממש עשינו משהו.
גיליתי שריח מסריח של נקניקיות חזיר בדוכני רחוב עושה לי טוב, כי הוא
מתקשר לי באופן אוטומטי עם נסיעות לחו"ל (שעד כה היו רק לאירופה).
התחלנו
במוזיאון הבריטי (British Museum). כמיטב המסורת הגענו למוזיאון לא הרבה זמן לפני שעת
הסגירה שלו ולכן לא היה לנו הרבה זמן להסתובב. עם זאת, נראה לי שלמרות
הגודל שלו לא היה טעם להסתובב יותר מדי. אנחנו לא מאנשי הפסלים המצרים
העתיקים. מה שכן מצא חן בעינינו הייתה אבן הרוזטה, ששמענו עליה בקורס תרגום
מכונה. זו אבן עתיקה שכתבו עליה את אותו הטקסט במצרית עתיקה וביוונית,
ולאחר שנים רבות חוקרים הצליחו לפענח את המצרית העתיקה ע"י הטקסט היווני,
כנראה בשיטות דומות לשיטות התרגום הסטטיסטיות שמשתמשים בהן היום
על קורפוס דו-לשוני. זה היה מעניין לראות אותה במציאות, וגם היו שם
דוגמאות של כתיבה של מילים מסוימות בניב המצרי הזה. אחת הטכניקות שלהם
לתיאור חיה, למשל, הייתה לתאר את הקול שהיא עושה וגם לצייר את החיה. הדוגמה
שהייתה מצוירת הייתה של חתול, והיה כתוב שהסמלים שמצוירים לפני הציור של
החתול מביעים את הצליל "מיאו". כך שלמעשה במצרית עתיקה, "חתול" הוא "מיאו
חתולה".
 |
 |
חוץ מזה, צילמנו כמה פסלים ומוצגים שקשורים בציפורים, אור שתה תה עם
חלב, ויצאנו מהמוזיאון לכיוון רחוב אוקספורד. אור צילם גם כל מיני דברים
ייחודיים לאנגליה.
  |
And if a double-decker bus crashes into us, to die by your side is such a heavenly way to die [1]
|
ברחוב אוקספורד (Oxford Street) גילינו שאם לא קונים כלום, זה
הולך מאוד מהר. לידיעת הקוראת טלי: אפשר לראות סניף של פרימרק ולא להיכנס.
המשכנו ברגל עד כיכר פיקדילי ושם החלטנו לחזור לכיוון תחנת קינגס קרוס,
שהיא התחנה הקרובה למלון שלנו, ומשם להמשיך לארוחת הערב. בתחנת
האנדר-גראונד של פיקדלי קרה לנו הדבר שממנו פחדתי בכל נסיעה שלנו לחו"ל:
אני הספקתי לעלות לרכבת, ואור נשאר ברציף. הדלת נסגרה. בהתחלה זה היה
משעשע. אח"כ הרגשתי את הדם יורד לי לרגליים. קלטתי שמכל הפעמים שפחדתי שבהם
זה יקרה, זה קרה דווקא כשאור השאיר את הטלפון שלו במלון לטעינה. לא תיאמנו
מה נעשה אם יקרה מקרה כזה. החלטתי להמשיך לקינגס קרוס מתוך תקווה שהוא
יעלה על הרכבת הבאה ויבוא לפגוש אותי שם. כבר דמיינתי איך אם זה לא יקרה,
אני אחכה קצת ואז אחזור למלון, או שאנסה לדווח לביטחון ושיקראו לו בכריזה. חשבתי על זה שגם אם הוא ילך לטלפון ציבורי, אין סיכוי שהוא זוכר את המס' האנגלי החדש שלי, ושאולי הוא יחשוב להתקשר להורים שלו ולשאול אותם, כי שלחנו להם את המספר קודם לכן. למזלי, ממש שתיים-שלוש דקות אחריי, אור ירד ברציף ונפגשנו. כמובן שלאחר מכן הגדרנו נוהל ברור של מה צריך לעשות במקרה כזה, אבל כמובן שמאז גם נזהרנו קצת יותר. בדיעבד, זה סיפור די משעשע.
 |
| רציף 3/4 9 בתחנת קינגס קרוס, הידוע לקוראי הארי פוטר |
כדי לשמור על המסורת, גם הפעם התברברנו בדרך לארוחת הערב, ואכלנו ב- Le Pain Quotidien שהיא רשת שכבר אכלנו בה בפריז. זו רשת שמגישה אוכל עם אוריינטציה בריאותית. האוכל היה טעים וקליל, אבל לא זול. על סלט ניסואז, סלט קפרזה, סיידר תפוחים, כוס יין וסודה שילמנו 38 פאונד.
המלון שלנו היה Tune Hotel בקרבת תחנת קינגס קרוס. המלון הוא מלון בסגנון Low cost שמקבלים בו את המינימום, וכל דבר נוסף הוא בתוספת תשלום. המינימום מתייחס לחדר עם מיטה עם מצעים נקיים, חדר אמבטיה ושירותים. בחדרים אין ארונות. מגבות וסבונים ניתן לקבל בתוספת תשלום, כמו גם שימוש בכספת או בטלוויזיה בחדר וגישה ל- WiFi. את החדר מנקים פעם בשלושה ימים וניתן בתשלום לבקש שינקו אותו גם בין לבין. אין חדר אוכל במלון וניתן לקנות בקבלה קפה או תה, חטיפי אנרגיה או דייסה אינסטנט. אנחנו ממילא העדפנו בטיול הזה לקנות ארוחות בוקר קלות בסופר. באופן כללי, היינו מרוצים מהסידור של המלון, כיוון שקיבלנו חדר במלון מרכזי במחיר טוב והוספנו כסף רק על מה שהיה חשוב לנו (מגבות, כספת ו- WiFi). כיוון שלנו שם חמישה לילות, שדרגו אותנו לחדר גדול (שלא היה כל כך גדול, אבל זה כנראה יחסי). החדר היה נקי, המלון היה מודרני ומעוצב יפה, והצוות היה מאוד נחמד (ואף אחד מהם לא היה אנגלי).
[1] The Smiths - There is A Light That Never Goes out
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה