פתחנו את היום
בחילופי המשמרות בארמון בקינגהאם (Buckingham Palace). הגענו לשם שעה וחצי לפני הזמן, והצלחנו
לתפוס מקום לא רע. כמובן שבהתחשב בגובה שלי, ראיתי את רוב הטקס מהטלפונים
והטאבלטים של האנשים לפני, אבל גם הקצת שהצלחתי לראות היה שווה משהו. הפעם,
בניגוד לביקור הקודם שלי, לא טיפסתי על פסל של סוס ואף שוטר בריטי על סוס
לא העיר לי.
במהלך הטקס, התזמורת התחילה לנגן. ציפינו למארש צבאי ולהמנון בריטניה, ואור זמזם בצחוק את המנגינה ממלחמת הכוכבים. אחרי כמה שניות הם ניגנו את זה! עם זאת, אף שיר אחר ש"הזמנו" לא נוגן.
God save the queen, 'cause tourists are money [3]
לאחר מכן נסענו לרויאל אלברט הול (Royal Albert Hall), אולם מופעים גדול ומפורסם בלונדון. לקח לנו הרבה זמן להגיע, כי הוצאנו הוראות הגעה לאוטובוסים, ומסתבר שתחנות אוטובוס באותו השם עם אות שונה (למשל ויקטוריה D וויקטוריה K) יכולות להיות ממש מרוחקות זו מזו. בכל מקרה, הצלחנו להגיע בסוף באחת וחצי, ונכנסנו באיחור של כמה שניות לסיור באורך שעה שמתקיים במקום. הסיור לא ענה לנו על השאלה כמה חורים צריך כדי למלא את אלברט הול, אבל היה מעניין בכל מקרה.
התכנון היה ללכת משם לקנות אוכל לארוחת צהריים, ולאכול אותה כפיקניק
בהייד פארק (Hyde Park) הסמוך. נסענו למעדנייה של יותם אוטולנגי, כפי שתכננו. הוא
ישראלי במקור והוא הקים את המעדנייה הזו עם סמי תמימי הפלסטיני. הכרנו את השם שלו רק כי אנחנו מתעניינים בבישול, והוא הוציא
ספר בישול (גם יחד עם סמי תמימי) שנמכר גם בארץ. עם זאת, נראה לי שהוא מוכר באנגליה יותר מאשר
בארץ. האוכל שלו מלא בירקות עם תיבול עדין ומעניין. כאמור, התכנון היה לקחת
את האוכל בטייק אווי, ובאמת, אין שם הרבה מקומות ישיבה. אבל בלונדון כמו
בלונדון, אפשר תמיד לצפות שגשם יתחיל לרדת דווקא כשרוצים לעשות פיקניק
בפארק, אז נשארנו לשבת במקום.
ישבנו בשולחן משותף, בהתחלה עם אנגלי מבוגר, אחר כך עם הודי, ובסוף הצטרפו שלוש נשים שלא הצלחנו להבין אם הן איראניות או תורכיות במקור (אבל ככל הנראה מקומיות). במהלך הנסיונות שלנו להבין מאיפה הן, לא רצינו להגיד "איראן" או "תורכיה" כדי שלא יבינו שאנחנו מדברים עליהן, אז אור אמר שהוא מתלבט אם הן ממדינת הגרעין או מדינת המשט. הצטערנו שאנחנו לא מסוג האנשים שפוצחים בשיחה עם אנשים זרים, בעיקר בגלל ששיחה עם האיראניות/תורכיות הייתה גורמת לנו להרגיש שהעולם לא איבד תקווה ושהאנשים יכולים לחיות בשלום בזמן שמדינות במלחמה. מצד שני, אם היינו פותחים בשיחה ומישהו היה מעקם את האף כשהיינו אומרים שאנחנו מישראל? אז אכלנו ולא דיברנו עם אף אחד.
לפחות האוכל היה טעים: כל אחד מאיתנו הזמין דיל של ארוחה קטנה המורכבת מעיקרית ושני סלטים. זה יותר קטן ממה שזה נשמע, העיקריות ממש מזעריות וגם הסלטים לא בכמות גדולה, אבל בשביל ארוחת צהריים קלילה לא היה צריך יותר מזה. אני לקחתי טונה צרובה עם סלט של כרובית ביוגורט, כמון, גרגרי רימון ופטרוזיליה, וסלט של עגבניות שרי, אפונה, שקדים ופלפלים קלויים. אור לקח קבב עם יוגורט, סלט של בטטות וחציל קלוי בטחינה. אני בטח שוכחת עוד מלא מרכיבים בסלטים. יחד עם שני בקבוקי מים מינרליים מוגזים שילמנו 32 פאונד, לא זול בכלל, אבל האוכל באמת מיוחד וטעים.
למרות שהגשם לא ממש נפסק, המשכנו משם להייד פארק ובסוף רק חצינו אותו וטיילנו בו כשעה. קיבלתי את התחושה שאנחנו מפספסים המון, כי הפארק עצום, אבל לא היה לנו יותר זמן מזה.
בערב הלכנו להצגה "1984". אני מאוד
אוהבת את הספר וקראתי אותו גם בעברית (לפני שנים) וגם באנגלית (בשנה
שעברה). למרות שיחסית להצגות הלונדוניות, זו הייתה הצגה בתקציב לא מאוד
גבוה (מה שניכר, למשל, בתפאורה הדלה והלא משתנה), ולמרות שהיו קטעים בהצגה
שלא היו בספר, מה שתמיד מוציא אותי מדעתי בהצגות וסרטים המבוססים על ספר
שקראתי, בסך הכל ההצגה הייתה טובה מאוד. רוב ההצגה הייתה נאמנה למקור,
והופתעתי לטובה שהצליחו בשעה וארבעים לדחוס את כל המאורעות החשובים שקרו
בספר הארוך הזה. חבל שההצגה הזו ירדה כמה ימים אחרי שצפינו בה.
אחרי ההצגה הלכנו לאכול במסעדה Hispaniola סמוכה, שממוקמת בספינה על נהר התמזה. אחרי שמתרגלים לנדנוד הקל של הספינה, שמרגיש כאילו כבר שתינו יין עוד לפני שהתיישבנו, זה לא מאוד מפריע, והנוף הנשקף ממנה יפה. המסעדה הייתה קצת יותר יקרה מהרגיל, והמנות קצת קטנות, אבל האוכל היה מוצלח והאווירה והשירות גם. אני רציתי לנסות פיש אנד צ'יפס, כי אני אוהבת דגים וכי אנחנו אוהבים לנסות אוכל מקומי. הבעיה היא שאני לא אוכלת מטוגן, ולא נגעתי בצ'יפס אולי מאז 2006 (ברצינות). בהתחלה חשבנו שאני אוכל את הדג ואור יאכל את הצ'יפס, אבל אז החלטתי להיות תיירת חצופה ולבקש להחליף את הצ'יפס בסלט. כמובן שהתנצלתי שאני יודעת שזו מנה מסורתית (בכל זאת, לא רציתי לפגוע ברגשות הבריטיים שלהם). להפתעתי הסכימו. הגיעה מנה של נתח שלם של דג, לא מאוד גדול, עטוף בבלילת בירה ומטוגן (כן, אכלתי מטוגן ונשארתי בחיים כדי לספר על זה), עם כמות מזערית של סלט. ה"אפונים המעוכים" שהיו אמורים להגיע עם המנה לא הגיעו ואת רוטב הטרטר היינו צריכים לבקש (והוא היה טעים). שתיתי עם זה מרלו. אור אכל ריזוטו עם פרמזן ורוקט ושתה יין לבן. לקינוח לקחנו איטון מס, עוד קינוח אנגלי שרצינו לנסות. למעשה, זה סוג של פבלובה מבולגנת (לא סתם קוראים לו mess), מורכבת ממרנג, קרם וניל ורוטב פירות יער. היה טעים.
בשירותים במסעדה היה מייבש ידיים ולידו היה שלט שביקש לכבות אותו לאחר השימוש, ולצידו היה מתג שמכבה ומדליק אותו. כך שיוצא שכשרוצים לייבש ידיים, המייבש כבוי, ונאלצים להדליק אותו בידיים רטובות. לידיעת הקורא חיים: תוותר על המסעדה הזאת או לפחות על השירותים בה.
במהלך הטקס, התזמורת התחילה לנגן. ציפינו למארש צבאי ולהמנון בריטניה, ואור זמזם בצחוק את המנגינה ממלחמת הכוכבים. אחרי כמה שניות הם ניגנו את זה! עם זאת, אף שיר אחר ש"הזמנו" לא נוגן.
 |
 |
 |
God save the queen, 'cause tourists are money [3]
לאחר מכן נסענו לרויאל אלברט הול (Royal Albert Hall), אולם מופעים גדול ומפורסם בלונדון. לקח לנו הרבה זמן להגיע, כי הוצאנו הוראות הגעה לאוטובוסים, ומסתבר שתחנות אוטובוס באותו השם עם אות שונה (למשל ויקטוריה D וויקטוריה K) יכולות להיות ממש מרוחקות זו מזו. בכל מקרה, הצלחנו להגיע בסוף באחת וחצי, ונכנסנו באיחור של כמה שניות לסיור באורך שעה שמתקיים במקום. הסיור לא ענה לנו על השאלה כמה חורים צריך כדי למלא את אלברט הול, אבל היה מעניין בכל מקרה.
 |
| [Now they know how many holes it takes to fill the Albert Hall [4 |
ישבנו בשולחן משותף, בהתחלה עם אנגלי מבוגר, אחר כך עם הודי, ובסוף הצטרפו שלוש נשים שלא הצלחנו להבין אם הן איראניות או תורכיות במקור (אבל ככל הנראה מקומיות). במהלך הנסיונות שלנו להבין מאיפה הן, לא רצינו להגיד "איראן" או "תורכיה" כדי שלא יבינו שאנחנו מדברים עליהן, אז אור אמר שהוא מתלבט אם הן ממדינת הגרעין או מדינת המשט. הצטערנו שאנחנו לא מסוג האנשים שפוצחים בשיחה עם אנשים זרים, בעיקר בגלל ששיחה עם האיראניות/תורכיות הייתה גורמת לנו להרגיש שהעולם לא איבד תקווה ושהאנשים יכולים לחיות בשלום בזמן שמדינות במלחמה. מצד שני, אם היינו פותחים בשיחה ומישהו היה מעקם את האף כשהיינו אומרים שאנחנו מישראל? אז אכלנו ולא דיברנו עם אף אחד.
לפחות האוכל היה טעים: כל אחד מאיתנו הזמין דיל של ארוחה קטנה המורכבת מעיקרית ושני סלטים. זה יותר קטן ממה שזה נשמע, העיקריות ממש מזעריות וגם הסלטים לא בכמות גדולה, אבל בשביל ארוחת צהריים קלילה לא היה צריך יותר מזה. אני לקחתי טונה צרובה עם סלט של כרובית ביוגורט, כמון, גרגרי רימון ופטרוזיליה, וסלט של עגבניות שרי, אפונה, שקדים ופלפלים קלויים. אור לקח קבב עם יוגורט, סלט של בטטות וחציל קלוי בטחינה. אני בטח שוכחת עוד מלא מרכיבים בסלטים. יחד עם שני בקבוקי מים מינרליים מוגזים שילמנו 32 פאונד, לא זול בכלל, אבל האוכל באמת מיוחד וטעים.
למרות שהגשם לא ממש נפסק, המשכנו משם להייד פארק ובסוף רק חצינו אותו וטיילנו בו כשעה. קיבלתי את התחושה שאנחנו מפספסים המון, כי הפארק עצום, אבל לא היה לנו יותר זמן מזה.
 |
| [How you like to aggravate the ice-cream man on rainy afternoons [5 |
 |
| [Sitting in an English garden waiting for the sun [6 |
אחרי ההצגה הלכנו לאכול במסעדה Hispaniola סמוכה, שממוקמת בספינה על נהר התמזה. אחרי שמתרגלים לנדנוד הקל של הספינה, שמרגיש כאילו כבר שתינו יין עוד לפני שהתיישבנו, זה לא מאוד מפריע, והנוף הנשקף ממנה יפה. המסעדה הייתה קצת יותר יקרה מהרגיל, והמנות קצת קטנות, אבל האוכל היה מוצלח והאווירה והשירות גם. אני רציתי לנסות פיש אנד צ'יפס, כי אני אוהבת דגים וכי אנחנו אוהבים לנסות אוכל מקומי. הבעיה היא שאני לא אוכלת מטוגן, ולא נגעתי בצ'יפס אולי מאז 2006 (ברצינות). בהתחלה חשבנו שאני אוכל את הדג ואור יאכל את הצ'יפס, אבל אז החלטתי להיות תיירת חצופה ולבקש להחליף את הצ'יפס בסלט. כמובן שהתנצלתי שאני יודעת שזו מנה מסורתית (בכל זאת, לא רציתי לפגוע ברגשות הבריטיים שלהם). להפתעתי הסכימו. הגיעה מנה של נתח שלם של דג, לא מאוד גדול, עטוף בבלילת בירה ומטוגן (כן, אכלתי מטוגן ונשארתי בחיים כדי לספר על זה), עם כמות מזערית של סלט. ה"אפונים המעוכים" שהיו אמורים להגיע עם המנה לא הגיעו ואת רוטב הטרטר היינו צריכים לבקש (והוא היה טעים). שתיתי עם זה מרלו. אור אכל ריזוטו עם פרמזן ורוקט ושתה יין לבן. לקינוח לקחנו איטון מס, עוד קינוח אנגלי שרצינו לנסות. למעשה, זה סוג של פבלובה מבולגנת (לא סתם קוראים לו mess), מורכבת ממרנג, קרם וניל ורוטב פירות יער. היה טעים.
בשירותים במסעדה היה מייבש ידיים ולידו היה שלט שביקש לכבות אותו לאחר השימוש, ולצידו היה מתג שמכבה ומדליק אותו. כך שיוצא שכשרוצים לייבש ידיים, המייבש כבוי, ונאלצים להדליק אותו בידיים רטובות. לידיעת הקורא חיים: תוותר על המסעדה הזאת או לפחות על השירותים בה.
[3] - Sex Pistols - God Save The Queen
[4] - The Beatles - A Day in the Life
[5] - Arctic Monkeys - Crying Lightning
[6] - The Beatles - I am the Walrus
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה