יום שני 25.08.2014 - דבלין, גשם ואלכוהול #1

זה היה היום שבו עזבנו את אנגליה ונסענו לאירלנד. למרות שעלינו על טיסה לעוד יעד חופשה ולא בחזרה לארץ, אני לא יכולה לומר שלא הייתה לי צביטה בלב כשעזבנו את אנגליה. כבר התגעגעתי ואני לא יודעת מתי הפעם הבאה שאחזור וגם נשאר לי קצת פאונד. אני אנצל אותו כשנגור באנגליה מתישהו.

קמנו מוקדם, כי הטיסה שלנו הייתה מתוכננת ל-09:40. עדיין הייתה חסרה לנו שינה מהפסטיבל שלא ממש השלמנו בלילה שאחריו. ביום שלפני, התלבטנו בין שאטל מתחנת הרכבת לבין מונית, אבל הפרש המחירים לא הצדיק את אי-הנוחות של השאטל, שעבורו היינו צריכים לקום מוקדם יותר (כי הוא יוצא בזמנים מסוימים ולוקח לו יותר זמן) וללכת 10 דקות לתחנת הרכבת עם המזוודות. הגשם שירד בבוקר חיזק את ההחלטה שלנו.

אכלנו את ארוחת הבוקר בהית'רו, וכמו ילדים טובים הגענו לשער בדיוק בשעה שבה היינו אמורים להגיע. בשעה שהשער היה אמור להיסגר, הוא עדיין לא נפתח. עם זאת, יש משהו בלהמתין בארץ שאינה ישראל, שהוא נינוח יותר. אף אחד לא מתעצבן ואף אחד לא נאנח בקול רם כדי להביע חוסר שביעות רצון. אנשים פשוט מחכים בשקט.

הטיסה יצאה באיחור של כשעה בגלל תקלה טכנית. נחתנו בדבלין בסביבות 12:00 והלכנו לאסוף את כרטיס הדבלין פס שמקנה כניסה לאתרים. כבר בשלב הזה גילינו שהאירים הם אנשים מאוד חביבים (מותר לעשות הכללות אם הן טובות, נכון?). צוידנו במפות, ספרונים על דבלין ועל האיזור של המלון, הסברים והמלצות לרוב, ויצאנו עם השאטל של הדבלין פס לכיוון המלון.

כהרגלנו בקודש, כשירדנו מהשאטל הלכנו בכיוון הלא נכון ולקח לנו זמן להבין את הטעות ולתקן אותה (למרות שהוצאנו הוראות הגעה והייתה לנו מפה, זה לא טיול בחו"ל אם אנחנו לא טועים בניווט בדרך למלון). מה שכן, בזמן הזה טיילנו במדרחוב נחמד, קניתי שוקולד עם אייריש קרים לחברה שמתגעגעת באופן תמידי לאירלנד, וגיליתי חנות דיסקים (באנגליה לא היו בכלל, ורציתי לקנות דיסקים, שבארץ אני לא קונה כי הם יקרים באופן מגוחך).

הגענו למלון הטמפל בר אין. זה מלון חדש שנפתח לפני כחודש. כשהזמנו את החדר, המלון עדיין לא היה פתוח. זה לא מקרי. אחרי שחפרנו על כל המלונות בדבלין שהופיעו בטריפ אדביזור, והתייאשנו שלכל המלונות היו גם ביקורות גרועות, פתאום נתקלתי במלון הזה, שלא הייתה לו אפילו ביקורת אחת, וזה היה מעודד, אפילו שהסיבה הייתה שאף אחד עוד לא לן בו. לקחנו את הסיכון וזה היה שווה. המלון היה חדש, נקי, מודרני ומעוצב יפה. הצוות היה נחמד להפליא (אם כי יכול להיות שזה פשוט כי הם אירים, וזה כך בכל המלונות...).

מכיוון שכבר היינו באיחור, ורצינו עוד להספיק גם לטייל, העלנו את המזוודות לחדר ומיד יצאנו. קנינו ארוחת צהריים ב-Tesco שהיה צמוד למלון, וגילינו באכזבה שאין שם איפה לשבת לאכול. החלטנו לחפש איזה ספסל ולשבת לאכול עליו, אבל אז גילינו את הדבר השני שמאפיין את אירלנד אחרי האירים החביבים - גשם. גשם שהתחיל ולא פסק עד הערב, ו(ספוילר) חזר לאורך כל הטיול עם הפסקות. מצאנו את עצמנו יושבים על בליטה על המדרכה ליד הבנק האירי (וזה גם היה Bank Holiday, כמה סמליות) ואוכלים סלט מקופסה.

גם המשך היום היה מבאס לסירוגין. הגשם עיכב אותנו, הרטיב אותנו, שיבש לנו את התכניות, וגרם לכך שלא ראינו נוף מעבר למטריה. התחלנו את הטיול שלנו בספרייה הישנה (The Old Library) בטריניטי קולג' (Trinity College Dublin). שם נמצא ספר קלס (The Book of Kells). הדבלין פס שלנו היה בתוקף לשלושה ימים. התכנון היה לטייל בדבלין ביומיים הראשונים, אחר כך לצאת מדבלין ליומיים, ואז ביום האחרון לטייל שוב בדבלין. לכן תכננתי מראש שלאתרים הכלולים בדבלין פס נלך ביומיים הראשונים, ולאתרים החינמיים ביום האחרון. משום מה חשבתי שהכניסה לספר קלס כלולה בדבלין פס. אחרי שחיכינו בתור בגשם, גיליתי בקופה שלא, ושהיא עולה 10 יורו לאדם. שילמנו 20 יורו והתאכזבנו לגלות שזה לא שווה את המחיר, ושאנחנו בכלל לא מתעניינים בספר קלס. הספרייה הייתה יפה, אבל מחיר הכניסה היה מוגזם.

משם המשכנו למזקקת ג'יימיסון (Old Jameson Distillery), שאחרי דרך ארוכה ברגל (שוב, כזכור, בגשם), הגענו אליה רטובים לגמרי (כולל הגרביים) כדי לגלות שכל הסיורים הבאים כבר Sold Out. נאלצנו להמתין שעה עד לסיור הבא, וכדי להתנחם ולהעביר את הזמן, ישבנו בפאב של המקום וחלקנו קפה אירי אחד. זו אמנם הייתה שעה מתאימה לקפה של אחה"צ, אבל בקפה אירי יש מיליון קלוריות שמקורן בוויסקי, סוכר ושמנת. כמובן שאחרי שנשפכה לי כמעט כל השמנת, בגלל שהידית של הכוס ממוקמת במקום שלא מאפשר להחזיק אותה כשהיא מלאה מבלי ששיווי המשקל שלה יגרום לכך שחלק מהנוזל יישפך, נשארו בו פחות קלוריות והוא גם היה חזק יותר וטעים פחות (בדיעבד, יש בו הרבה פחות קלוריות ממה שחשבתי! יכולנו לא לחלוק!).

הסיור עצמו היה מעניין. אחד הדברים שמצאו חן בעיניי היה שנבחרו 8 טועמים מבין הקהל (ואור לא היה ביניהם, לצערו) שקיבלו כמה סוגי וויסקי לטעימה, והיו צריכים לדרג אותם (תוך לחץ פיזי מתון להגיד שג'יימיסון הכי טעים כי הוא מזוקק שלוש פעמים). שעשע אותי שלמזקקת ג'יימיסון יש סעיף תקציבי על וויסקי של חברות אחרות. בסוף הסיור קיבלנו כוסית וויסקי או קוקטייל שעשוי מוויסקי, ג'ינג'ר אייל וליים. אני לקחתי את הקוקטייל שהיה טעים ואור שתה וויסקי נקי.

החתול שהיה מועסק בג'יימיסון בסילוק עכברים, שהגיעו כדי לאכול שעורה

משם היינו אמורים לפי התכנון ללכת לקתדרלת כרייסט צ'רץ', אבל כבר היה מאוחר מדי אז החלטנו לדחות את זה למחרת. התברברנו בגשם ובסוף הגענו למלון להתארגן לארוחת הערב. הערב כבר היה הרבה יותר נחמד. הגשם הפסיק. הלכנו לפגוש חברים שהיו בכנס בדבלין, אכלנו אתם ארוחת ערב במסעדה Elephant and Castle ושתינו בירה בפאב בטמפל בר (ולא בפאב "טמפל בר", שמסתבר שהוא לא ייחודי ושאיפה שרק זורקים יורו-סנט בדבלין מוצאים פאב עם הופעות חיות). לראשונה בחיי הזמנתי כוס בירה לעצמי. ביקשתי מהברמן שיתן לי בירה קלילה כי לא ידעתי מה אני אוהבת ולא הכרתי אף סוג שם חוץ מגינס (שידעתי שהיא חזקה לי מדי). אפילו היה לי טעים. כנראה שזה אכן טעם נרכש, ואני מאשימה את אור שנתן לי שלוקים מהבירה שלו כל השנים האלה.